"אשת היח"צ אמרה לי שהיא לא תוכל לשווק את הספר שלי כי החיים שלי משעממים מדי, אבל לא ויתרתי"
סימי שאואר | חדשות הספרות | פורסם ב 19.9.2022, 17:20
חרות אוסובסקי חייה חיי שגרה שלווים במושב בשרון. זה לא הפריע לה לכתוב רומן פשע חובק עולם שבמרכזו סחר בנשים. הראיון איתה מעורר מחשבה בסוגיות מוסריות ומספק הצצה מרתקת לתהליך שמתחיל ברעיון בראש ונגמר בספר בחנויות
חרות אוסובסקי (52) חיה חיים שגרתיים למדי, כמעט משעממים, במושב כפר נטר שבשרון. היא מגדלת לבדה את בנה היחיד, בן ה-18, עובדת כמזכירה ולאחרונה התחילה לעבוד גם בצהרון. את שעות הפנאי שלה היא מעבירה בקריאה, ובשפע. היא מספרת שלפעמים מה שהיא קוראת לא יוצא לה מהראש וממשיך להתגלגל לרעיונות שונים, עד שהיא כתבה ספר בעצמה. ספר הביכורים שלה – "הסודות של מרטין", ראה אור לאחרונה בהוצאת ספרי ניב, והחומרים מהם הוא עשוי נראים כאנטיתזה לחייה השלווים של חרות.
"הספר מספר את סיפורן של שתי נשים שהן בנות זוג און אנד אוף. אחת מהן, מרטין, מבריחה נשים, סמים ויהלומים, השנייה, מישל, נתפסת בזמן שהן נוסעות לסופ"ש בפריז ועוזרת למשטרה המקומית לתפוס את מרטין. הסיפור מתרחש על פני שלוש יבשות", מספרת חרות.
מה מוביל אישה שלחלוטין לא מגיעה מהעולם הזה לכתוב דווקא על פשע וסחר בנשים?
אני קוראת הרבה על סחר נשים, גברים וילדים. הנושא העסיק אותי והייתי צריכה להוציא את זה. הרגשתי שלא מדברים על זה מספיק והחלטתי לפתוח את זה".
חרות אוסובסקי
בין העיסוק בנושא מסוים ובין הוצאת ספר בנושא, המרחק הוא רב. איך הדברים התגלגלו?
"הייתי בסדנת כתיבה כי רציתי לכתוב ספר ולא ידעתי איך לגשת לזה. היו כמה תרגילים שהגשתי והמנחה קטלה אותי. כל הזמן ניסיתי עוד ועוד להשתפר. ואז הבנתי שאני לא מסוגלת להמשיך את התרגילים והחלטתי לשנות פאזה. כתבתי את הקטע הראשון של הספר והיא מאוד התלהבה. בהמשך נתנו לנו תרגיל של לכתוב סוף להתחלה, אז כתבתי את הסוף של הספר. ואז הייתי צריכה לחבר את שני הקצוות", היא אומרת בחיוך. חרות מוסיפה שאחר כך היא שיחקה מעט עם הסוף וההתחלה ושיפרה אותה, אבל הם היו העוגן שלה לכל אורך תהליך הכתיבה.
את גרה במושב בישראל, הרחק מפריז בה מתרחשת חלק מעלילת הספר, רחוקה עד מאוד מחיי הפשע. האם ערכת תחקיר לצורך הכתיבה?
"כן. התחקיר על המקומות שבחרתי ביעדים השונים בהם מתרחש הספר היה דרך Google Maps, כשהשתמשתי גם במקומות שמאוד אהבתי בפריז. אני מאוד אוהבת את רחוב ג'ורג' החמישי, בפריז, ולכן התמקדתי בו עם בתי הקפה ובניין הדירות. כדי להכיר את הסביבה יותר ולהיות כמה שיותר מדויקת, נעזרתי במפת גוגל כדי לבדוק איזה עסקים נמצאים ברחוב.
בנוגע לשדה התעופה בישראל – יש לי חברה שעבדה במשך שנים בנתב"ג והתייעצתי איתה בנוגע לבדיקות של אנשי הצוות. בכל הנוגע לנושאים הקשורים לחוק ולהתנהלות המשטרה, השתדלתי לקרוא כמה שיותר באינטרנט. אם היה מידע שלא הצלחתי למצוא או שרציתי לוודא שזה בסדר לכתוב את הדברים, התייעצתי עם חברה שעובדת במשטרה, אשר ביקשה לא להיחשף".
האם את יכולה למצוא קווי דמיון בין החיים האישיים שלך לבין הספר?
"לא!" אומרת חרות באופן שאינו משתמע לשתי פנים. חרות מוסיפה שהחיים האישיים שלה מאוד שגרתיים. "אחת מהיחצניות אליהן פניתי לצורך קידום הספר אפילו אמרה לי שהחיים שלי משעממים מדי ולכן היא לא תוכל לשווק את הספר שלי, אבל לא ויתרתי".
את מספרת שאת קוראת הרבה והדברים לא יוצאים לך מהראש. איזה ספרים את אוהבת ושימשו לך השראה?
"הספרים שאני אוהבת במיוחד הם הרוזן ממונטה כריסטו, לילה האחד באוגוסט והאי של סופיה. יש הרבה מוטיבים שלקחתי מסדרות שראיתי או מספרים שקראתי, אבל אין משהו אחד ספציפי שאני יכולה לשים עליו את האצבע. אמנם ברוזן ממונטה כריסטו דובר על סחר בעבדים אבל אני לא יכולה לומר שזה מה שנתן לי השראה".
הסודות של מרטין, חרות אוסובסקי
לרכישת הספר לחצו כאן
מה היו התגובות שקיבלת על הספר?
"למרות שיש בספר קטעים קשים, רוב התגובות שקיבלתי היו שהספר זורם וסוחף, שאנשים קראו אותו עד הסוף בלי להפסיק. שלחתי את הספר גם לכמה סופרים. אחת כתבה שהיא מאוד לא אהבה את הדמות של מישל, ואני אהבתי את זה שהקוראים לא אדישים לדמויות והן מעוררות בהם רגשות".
האם יש מישהי מבין הדמויות שאת יותר מחוברת אליה?
לא. יכול להיות שאת מישל שנאתי בהתחלה. היו לי יחסי שנאה ואהבה עם הדמויות ועם הספר, משום שאלו נושאים קשים".
את כותבת שלא היתה למרטין בעיה למצוא אנשים שיעשו בשבילה דברים שפלים, "חלאות אדם יש בכל מקום". האם יצא לך להיתקל ברוע באופן אישי?
"תמיד נתקלים ברוע, גם אם רק מהצד. עיקר החשיפה שלי לרוע היא מהתקשורת, אבל לפני כמה שנים, למשל, הייתי בסן פרנסיסקו וראיתי סרסור מכה את אחת הנשים שעובדות אצלו באמצע הרחוב".
מה לדעתך מניע אנשים לסחור בבני אדם? האם נשים באמת יכולות לסחור בנשים אחרות?
"ברור שנשים יכולות לסחור בנשים אחרות, וזה מביא את דרגת הרוע לדרגה הגבוהה ביותר. כל דבר רע שגבר עושה – אישה שעושה אותו דבר תמצא את הדרך לעשות את זה טוב יותר, ובמקרה שלנו, רע יותר. בשואה למשל, נשים ששימשו כקאפו או בתפקידים אחרים במחנות, היו הרבה יותר אכזריות. איך שאני רואה את זה, יותר גברים נוטים ללכת לדרך רעה מאשר נשים, אבל כשאישה עושה את זה, היא עושה את זה עד הסוף. בנוסף, כשזה מגיע לכסף טוב, אנשים לא רואים בעיניים. מבחינתם זה גם לא עניין של טוב ורע – מבחינתם זה בסדר כי זה מה שהם עושים וזו העבודה שלהם, ככה אני רואה את זה".
את מדברת הרבה על הרוע. האם הכתיבה של הספר הזה באה מתוך הרצון לעורר מודעות, לשנות ולעזור לטוב לנצח?
"כן! אני תמיד חושבת שהטוב עולה על הרע. הבעיה היא שהטוב משעמם ואנשים תמיד מחפשים משהו שיעורר אותם, כדי שלא יהיה להם משעמם".
האם עכשיו יש לך תיאבון לכתיבת ספרים נוספים?
"כן. למעשה עכשיו אני נמצאת ביוון כשהמטרה של הנסיעה היתה לנוח ולכתוב. אם כי קשה לומר שהתקדמתי הרבה…" היא צוחקת. "הספר הבא יתמקד במרטין ובמישל ומה קורה ביניהן".
