אומנות ההגשמה: החיים הטובים על פי מסרט מנגשה

 

סימי שאואר | חדשות הספרות | פורסם ב 02.11.2022, 11:40

מהעלייה לארץ ועד הגיוס לסיירת מטכ"ל, מסרט מנגשה נתקל בחיים בלא מעט אתגרים, אבל מכולם הוא יצא מחוזק ועם הרבה מוטיבציה בדרך לכיבוש היעד הבא. את התובנות שהוא אסף בדרך  משתף בספר "אמנות הגשמה", שהוא כתב במטרה לאפשר גם לכם לחיות את החיים שאתם רוצים.

“כשאין לך ברירה, אתה מוצא כוחות שלא חשבת שקיימים בך", אומר מסרט מנגשה (32), מאמן אישי, מרצה להתפתחות אישית ומחבר הספר "אמנות ההגשמה" שיצא בימים אלה בהוצאת ספרי ניב. מסרט, תושב נתניה, שעלה לארץ מאתיופיה בגיל שש, יודע על מה הוא מדבר. כבר בתור ילד שעלה לארץ הוא נתקל בקשיים. "כשעליתי לארץ הייתי כשנה וחצי במרכז קליטה, שהיה סוג של בועה. כשעברנו לנתניה הייתי בן שמונה, והייתי צריך להיכנס לכיתה א'. בכמה ימים הראשונים הייתי שקט וחוויתי הצקות וגזענות של ילדים. נקודת המפנה היתה כשאחרי כמה ימים בהם סבלתי הצקות של שני ילדים, נתתי להם מכות. פתאום כולם התחילו להיות חברים שלי, גם שני הילדים האלה. אנשים אוהבים להתחבר לחזק".

"הבנתי שאם אני באמת רוצה משהו, אני כבר אמצא את הדרך להשיג אותו"

מסרט לא המשיך להרביץ אחרי הפעם ההיא, אבל זו היתה הפעם הראשונה שבה הוא גילה שיש לו את הכוח לשנות את מצבו ולהגיע למה שהוא רוצה. בפעם הבאה בה הוא עשה זאת, הוא הבין שהכל אפשרי ושאין דבר שאי אפשר לעשות כשהמוטיבציה בוערת. "בכיתה יב' ידעתי שאני רוצה להיות לוחם בצבא אבל לא ידעתי איפה. החברים שלי מהשכונה היו בגבעתי, בגולני ובצנחנים. היה לי חבר שהיה שנה מעלי והלך למכינה קדם צבאית. יום אחד דיברנו והוא סיפר לי שהוא קיבל גיבוש לסיירת מטכ"ל. לא ידעתי בכלל מה זה ונפתחו לי העיניים. באותו רגע החלטתי שאני מתגייס לסיירת מטכ"ל נקודה. חשבתי שאם אני כבר מתגייס, אז להיות ביחידה הכי טובה. אחרי כמה חודשים קיבלתי זימון ליום סיירות. במשך קרוב לחודש זימנו בכל יום כ-700-800 מועמדים לגיוס, כשמתוכם בחרו בכל יום כ- 25, הטובים שבטובים, שיילכו לגיבוש. הייתי ספורטאי, הגעתי ליום הסיירות בכושר טוב ועברתי את היום בהצלחה. זומנתי לגיבוש והלכתי כמו טווס", מספר מסרט.

אבל הגיבוש היה הרבה יותר קשה. "חשבתי שאני סופרמן, אבל אחרי יומיים של גיבוש נגמרתי. הייתי מרוסק, הרגשתי לא טוב. הרופא אמר לי שאני לא יכול להמשיך. קיבלתי דחייה רפואי וזימון לגיבוש חדש בנובמבר. בינתיים סיימתי בית ספר והלכתי למכינה קדם צבאית. אחרי חודשיים במכינה הלכתי לגיבוש, קצת יותר צנוע, אבל סיימתי את הגיבוש ולא התקבלתי. זה היה משבר. התחלתי לספר לעצמי שאני לא מספיק טוב, שלא מקבלים אתיופים, שהכל קומבינות. כל מיני תירוצים בשביל לרכך את הנפילה. אבל כל הזמן חשבתי שלא יכול להיות שלא התקבלתי. ידעתי שאני חייב להשיג עוד הזדמנות", הוא מספר.

"כשהייתי ילד אמא שלי אמרה: 'כל מה שאתה רוצה, אתה יכול להיות'. אני הקשבתי לה וידעתי שאני יכול להיות מה שאני רוצה, ולכן אני חייב להשיג עוד הזדמנות. דיברתי עם ראש המכינה, ניסיתי להפעיל קשרים, אבל כולם אמרו לי לעזוב. שאלו אותי: 'לא טוב לך דובדבן?  לא טוב מגלן?' יכולתי להתקבל להכל, בגלל שסיימתי גיבוש, אבל רציתי רק סיירת מטכ"ל.  זה היה דיאלוג פנימי בין המון קולות שאומרים לי שאני לא מסוגל ובין הקול שלי שאמר לי שאני חייב למצוא את הדרך. אז החלטתי להנמיך את הקולות שמורידים אותי ולהרים את הקול שמעצים אותי. החלטתי לשלוח מכתב למדור סיירות, כתבתי שאני מרגיש שפספסו אותי, שאני יודע שיש לי את היכולות ושאני דורש הזדמנות שלישית. אחרי כמה ימים התקשרתי ואמרו לי שאם אני רוצה, אני צריך לעבור את כל התהליך מהתחלה. קפצתי משמחה כי הרגשתי שיש צדק, פריצת דרך. באותו רגע אמרתי לעצמי שאני הולך להיות כל כך טוב שלא יהיה בכלל ספק שזה המקום שלי. כשהגעתי לגיבוש הייתי מאוד ממוקד. היה לי יתרון כי הייתי בשני גיבושים וידעתי מה מחפשים, מה לעשות ומה לא לעשות. הייתי דומיננטי מאוד. בסיום הטירונות, כשהמפקד הקריא את השמות של אלה שעברו והוא הקריא את השם שלי, הייתי באופוריה".

בעקבות הסיפור הזה, מסרט הגיע לתובנה שאם הוא באמת רוצה משהו, הוא כבר ימצא את הדרך להשיג אותו. "בקורס אימון אחד המאמנים נהג לומר: 'אפשרי בעולם, אפשרי עבורך'. אם מישהו עשה את זה בעבר, גם אתה יכול. רק תמצא את הדרך שלך. הבנתי שבדרך הרבה אנשים ינסו לעצור אותי, גם הקרובים לי, אבל אף אחד לא יכול לעצור אותי ולמנוע ממני ואם זה קורה, יש לי את היכולת לשנות את זה. זו אמנות ההגשמה".

מסרט מנגשה מחבר הספר "אומנות ההגשמה"
לרכישת הספר לחצו כאן.

 

אחרי שנה בסיירת מטכ"ל, מסרט סבל מפציעות שאילצו אותו לעבור להוריד פרופיל ולהמשיך בשירות בחיל המודיעין. אחרי שהשתחרר מהצבא עבד באבטחה בחברת החשמל ובהמשך באבטחה של אוניות נופש בארצות הברית. ב-2016 הוא טס לארצות הברית לכמעט שלוש שנים, ושם החל להעמיק בכל מה שקשור להתפתחות אישית. "הייתי לבד בלי משפחה וחברים וידעתי שאני חייב לעשות הכל לבד. מצאתי בעצמי כוחות שלא חשבתי שיש בי. שם גם התחזקתי וחזרתי בתשובה", הוא מספר. אחרי שלוש שנים בארצות הברית מסרט חזר לארץ, התחיל ללמוד לעומק את נושא ההתפתחות האישית והקואוצ'ינג. "הרגשתי שאני יכול לעזור לאנשים להתחזק. התחלתי להעלות סרטונים ואנשים התלהבו מזה. הבנתי שזה הייעוד שלי".

הספר "אומנות ההגשמה" מסביר את התהליך שמתרחש מהרגע שאדם רוצה משהו מסוים ועד הרגע שבו אותו תהליך מתרחש בפועל. לפי מסרט יש חמישה שלבים לאומנות ההגשמה – רצון, מחשבה, רגש, פעולה ותוצאה – כשמטרת הספר היא ללמד את הקוראים איך לרתום את התהליך לטובתם ולהגשים כל דבר שירצו. "מה שמייחד את הספר הוא השילוב של ההתפתחות האישית עם היהדות", מספר מסרט. "הספר מביא את היהדות בצורה כל כך פשוטה כך שכל אחד יכול להתחבר אליה. ביהדות יש חוכמה רבה שאנחנו מפספסים בגלל דעות קדומות או התנגדויות. החוכמה באמת נמצאת מתחת לאף", הוא מוסיף.

מה הוביל אותך לכתוב את הספר?

"מה שהוביל אותי הוא שיש לי אמונה. במסכת אבות יש אמרה מאוד עוצמתית: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת". יש לזה כמה פירושים. הפירוש הכי ידוע הוא שמי שמחזיק טובה לעצמה הוא גאוותן. כלומר, אל תהיה גאוותן, כי את החוכמה קיבלת מהבורא. פירוש נוסף הוא שהתורה היא טובה, הקב"ה נתן הוראות איך לחיות טוב בעולם הזה. התורה היא מערכת הפעלה. ברגע שאתה מבין איך הדברים עובדים, אתה יכול להפיק את המקסימום מהעולם הזה. הפירוש השלישי, שאותו אני מפרש בעצמי, הוא שלכל אדם יש טובה מסוימת שרק הוא קיבל. זו הסיבה שהגעת לעולם. אתה מגלה את הטובה הזאת על ידי הלימוד. לא לכולם יש כוח ללמוד תורה, אבל כל לימוד, במיוחד על עצמך, עוזר לך. נוצרת כדי לשתף את הטובה שקיבלת ולהעביר את השפע הזה. כל אחד מאיתנו הוא צינור שתפקידו להעביר את השפע הלאה. ככל שתשתמש יותר בצינור, כך תיהנה יותר מהשפע הזה. אני מאמין שכשאדם נותן רק לעצמו, אז הצינור מקולקל. הוא חייב לקבל מכות קטנות כדי להתעורר, ואם זה לא עובד אז המכות הולכות וגדלות. האירועים הפחות טובים שאנחנו חווים נועדו להסיר אותנו מהדרך הלא טובה. כשאני כתבתי את הספר היה לי חשוב להעביר את השפע שלי לעולם. יש לי כלים איך להיות מאושר, התפקיד שלי הוא להעביר הלאה את מה שאני יודע. אני מצליח להשפיע על העולם. ככל שאתה נותן יותר, אתה מקבל יותר. אני גם מרגיש את זה בחיים שלי בעוצמה".

לרכישת הספר "אומנות ההגשמה" לחצו כאן.

מתי  השתמשת באופן אישי בעקרונות של אומנות ההגשמה ומה הצלחת להגשים באמצעותם?

"כל הזמן", אומר מסרט ומוסיף: "בעצם ההוצאה של הספר השתמשתי בעקרונות של אומנות ההגשמה.  כשחשבתי להוציא ספר, חשבתי איך אני אעשה את זה והשתמשתי בדיוק בשיטה שאני מלמד באמנות ההגשמה. היה לי רצון והתחלתי לחשוב איך אני עושה את זה, ואז כבר התחלתי לדמיין, לראות את הספר מול העיניים. ברגע שראיתי, חשבתי מה אני יכול לעשות בשביל לקדם את זה. אז כתבתי כותרת – אומנות ההגשמה. ואז כתבתי מה יהיה התוכן של הספר. ואז החלטתי פעמיים בשבוע לכתוב שני דפים. ואם אני לא מצליח – אפילו פסקה. אבל תוך כדי כתיבה שאלתי את עצמי: "מה, אני אעצור בפסקה?" אז כתבתי יותר. בהתחלה עשיתי מה שאני מסוגל. יש ימים שהיכולת שלנו יותר גדולה, ויש ימים שאין כוח לכלום. אני שואל את עצמי באותו רגע למה אני מסוגל. יש ימים שאני יכול לכתוב שני דפים, ויש ימים שאני יכול לכתוב רק פסקה. אבל בכל מקרה אני כותב וככה אני יוצר מונמטום. בסוף זה הגיע לתוצאה וסיימתי לכתוב את הספר. זה היה תענוג עצום. השיטה הזו באמת עובדת".

אתה מדבר על הכוח של הדמיון, על כך שככל שנעמיק יותר לדמיין לפרטי פרטים את המציאות שאנחנו רוצים, כך גדל הסיכוי שהיא תתגשם. אבל האם לא עשוי להיווצר מצב הפוך, שאדם שקוע בדמיונות וחלומות במקום לפעול באופן מעשי להגשמת החלום? איך נוודא שאנחנו לא נתקעים בשלב השני?

"הדמיון לא מספיק. אנחנו נמצאים בעולם של עשייה ורוצים לראות תוצאות. הכוח העיקרי הוא מהעשייה עצמה. זה נכון שלפעמים אנשים מפוזרים עם הדמיון. המטרה של הדמיון היא למקד אותנו. בקורס מאמנים מדברים על "תמונה מנצחת". התמונה נועדה למקד אותנו, אבל מכאן חייבים להתחיל ללכת ולחשוב מה הדבר הקטן שאני מסוגל לעשות עכשיו, בשביל להתקדם לעבר המטרה שלי. השאלה "מה אני מסוגל לעשות?" מניעה את האדם לפעולה".

אתה כותב בספר על רגש ופעולה, על כך שאם נרגיש טוב הפעולות שנעשה יהיו טובות יותר ולהיפך. אבל במציאות הרבה פעמים אנחנו שוקעים במחשבות שליליות ואין לנו את הכוחות לעשות את העבודה הפנימית שתגרום לשינוי ברגש. אנחנו רוצים להרגיש יותר טוב, אבל רוצים שהשינוי יהיה חיצוני ולא יבוא מאיתנו. יש לך טיפ מעשי  איך לעשות את הסוויץ' הזה ולהפוך לחיוביים יותר גם כשהכל נראה שחור?

"בסוף חשוב להבין שזה טבעי לכעוס או לחוש רגשות שליליים, זה חלק מאיתנו. השאלה היא אם זה יוצא מכלל שליטה. זה עניין של עבודה ויש כל מיני טכניקות וכלים. הדבר הראשון הוא להבין שאני באמת כועס עכשיו. אני תמיד שואל למה כי זה עוזר לי להתמקד. לשאול את עצמי מה זה נותן לי. גם אם לא הצלחתי לשאול את עצמי, בפעמים הבאות זה יעזור לי לשאול את השאלה. זה כבר יהיה יותר קל. באופן אישי, כשמישהו מכעיס אותי, אני לוקח רגע נשימה ואז נכנס לי חמצן למוח. כשאדם כועס הנשימות קצרות. שינוי שפת הגוף משנה גם את ההרגשה. הגוף משפיע על מצב הרוח. אם אני שם לה שאני קופץ אגרוף, אז אני משחרר אותו, ובאופן אוטומטי אני פחות כועס".

אם תצטרך לתמצת את המסר של הספר במשפט אחד, מה יהיה המשפט הזה?

"אני מאמין שבכל אחד ואחת קיימים כוחות אדירים ובלתי מוגלים והתפקיד שלנו הוא לגלות אותם ולהעביר אותם הלאה, כדי שכולם  ייהנו מהם".

לרכישת הספר "אומנות ההגשמה" לחצו כאן.