על מיניות ואינטליגנציה: ראיון עם ד"ר מיכה ורד

במשך קרוב לחמש שנים חקר ד"ר מיכה ורד את הקשר בין התפתחות האינטליגנציה להתפתחות המיניות. את התובנות המרתקות שלו, למשל, שהאורגזמה הנשית, אף שאין לה חשיבות בכל הנוגע להישרדות, הביאה להתפתחות האינטליגנציה, אפשר לקרוא בספרו "על התבונה ומיניות האישה"

האם יש קשר בין מיניות לאינטליגנציה?

עבור ד"ר מיכה ורד, ד"ר לביוכימיה ומחבר הספר – "על התבונה ומיניות האישה" שראה אור בימים אלה בהוצאת ספרי ניב, התשובה ברורה. "יש חיבור בין מיניות ואינטליגנציה ושתי התכונות האלה תלויות אחת בשנייה", הוא טוען. במשך קרוב לחמש שנים, מאז יצא לפנסיה, חקר ד"ר ורד את הקשר בין התפתחות האינטליגנציה להתפתחות המיניות. "הספר משקף סקרנות של אדם בגיל 74 בתחום צדדי שגם אינו בחזית המדע", הוא מספר. בניגוד למצופה, זהו לא ספר עסיסי הגדוש בתיאורים ארוטיים, וכאן דווקא גדולתו. "אני הגעתי לתחום המיניות עם גישה יבשושית של מחקר, גישה מדעית. אנשים ציפו לכיוון יותר ארוטי, אני לקחתי אותו לתחום ההיסטורי – סוציולוגי -תרבותי שסקרן אותי וריתק אותי", הוא הראשון להודות. הגישה המדעית הזו היא בדיוק מה שהופך את הספר הזה למרתק כל כך.

ד"ר מיכה ורד הוא מדען וחוקר, בעל דוקטורט בביוכימיה, שעשה את הפוסט דוקטורט שלו בפתולוגיה של מחלות ריאות. עם חזרתו לארץ השתלב בתעשייה הפרמצבטית והיה שותף בהקמת חברות הזנק ביוטכנולוגיות.

במשך קרוב לחמש שנים חקר ד"ר מיכה ורד את הקשר בין התפתחות האינטליגנציה להתפתחות המיניות. את התובנות המרתקות שלו, למשל, שהאורגזמה הנשית, אף שאין לה חשיבות בכל הנוגע להישרדות, הביאה להתפתחות האינטליגנציה, אפשר לקרוא בספרו "על התבונה ומיניות האישה"

האם יש קשר בין מיניות לאינטליגנציה? עבור ד"ר מיכה ורד, ד"ר לביוכימיה ומחבר הספר – "על התבונה ומיניות האישה" שראה אור בימים אלה בהוצאת ספרי ניב, התשובה ברורה. "יש חיבור בין מיניות ואינטליגנציה ושתי התכונות האלה תלויות אחת בשנייה", הוא טוען. במשך קרוב לחמש שנים, מאז יצא לפנסיה, חקר ד"ר ורד את הקשר בין התפתחות האינטליגנציה להתפתחות המיניות. "הספר משקף סקרנות של אדם בגיל 74 בתחום צדדי שגם אינו בחזית המדע", הוא מספר. בניגוד למצופה, זהו לא ספר עסיסי הגדוש בתיאורים ארוטיים, וכאן דווקא גדולתו. "אני הגעתי לתחום המיניות עם גישה יבשושית של מחקר, גישה מדעית. אנשים ציפו לכיוון יותר ארוטי, אני לקחתי אותו לתחום ההיסטורי – סוציולוגי -תרבותי שסקרן אותי וריתק אותי", הוא הראשון להודות. הגישה המדעית הזו היא בדיוק מה שהופך את הספר הזה למרתק כל כך.

ד"ר מיכה ורד הוא מדען וחוקר, בעל דוקטורט בביוכימיה, שעשה את הפוסט דוקטורט שלו בפתולוגיה של מחלות ריאות. עם חזרתו לארץ השתלב בתעשייה הפרמצבטית והיה שותף בהקמת חברות הזנק ביוטכנולוגיות.

מה מביא גבר שמגיע מתחום הביוכימיה לכתוב ספר שחלק לא מבוטל ממנו מוקדש למיניות האישה?

"סקרנות גרידא", אומר ורד. "בשנים האחרונות, כאשר הייתי בסוף הקריירה המדעית (בתחום פיתוח תרופות), שאלות כמו התפתחות הפער בין האינטליגנציה האנושית ובין שאר החיות סקרנו אותי. זמני היה בידי, והייתי פנוי לחפש מענה לשאלות כמו האם יש גבול לאינטליגנציה הנראית ע"פ המין האנושי, או מה שנקרא גם "הזיכרון הקיבוצי"? שאלתי שאלות כמו מה ההבדל בין הזיכרון הפרטי לזיכרון הקיבוצי,
מדוע האינטליגנציה של "בני הדודים" הפרימטים (קופי אדם) נשארה עומדת במקום במהלך שלוש מיליון השנים האחרונות בעוד שהאינטליגנציה האנושית ממשיכה להתפתח, מה הסיבה להתרחקות האבולוציונית של האנושות משאר החיות ושאלות נוספות שנותרו ללא מענה. הרגשתי שאני חייב לתת לעצמי תשובות.

התחלתי באיסוף מאמרים מדעיים רלוונטיים וקניתי ספרים, וכך הגעתי לכמה מקורות מידע מרתקים שמדענים כמוני (מתחום רפואי, פסיכולוגי, אנתרופולוגי-סוציולוגי, פיזיולוגי, נוירולוגי וכו') כתבו בשנים האחרונות. היה ברשותי מידע עצום על האינטליגנציה באותה עת וכלום (אפס) על המיניות האנושית. במהלך הלימוד והרחבת הידע אודות הפרה-היסטוריה האנושית, הגעתי לחוקר לחוקר יהודי-אמריקאי (רופא גינקולוג שעבר לתחום האנתרופולוגי). החוקר, מ. אביטבול, בחן בראיה פרה-היסטורית את חיי המין של האינדיבידואל, של הזוג הבודד ושל הזוג החי בשבט (בחברה). הספר הוא בסיס מחשבתי על ההתפתחות חיי המין האנושי. החוקר הזה לא התייחס למרכיב האינטליגנציה, אבל כשסיימתי לקרוא אותו נפל לי האסימון, ואמרתי לעצמי שכמו האינטליגנציה, גם המיניות הנשית התפתחה במהלך האבולוציה. לפתע שתי התכונות – התבונה והמיניות האנושית – נראו לי קשורות זו בזו. למרות קיומו של המושג "אינטלגנציה מינית", זיהוי הזיקה בין שתי תכונות -העל, הוא שלי בלבד ואני לוקח עליו את מלוא האחריות. משלב זה הדרך הייתה כבר פשוטה וברורה. המיניות והאינטליגנציה הן שתי תכונות סינרגטיות, ובהעמקת הידע שלי אודות שתי תכונות אלה – מצאתי את האחיזה והזיקה שביניהן".

הכל בזכות ההזדקפות

כאמור, ד"ר ורד הגיע למחקר על המיניות דווקא מתוך עניין ראשוני בהתפתחות האינטליגנציה האנושית. "מה זאת אינטליגנציה? האם זה דבר שמתפתח או דורך במקום? למה יש בעלי חיים שנכחדו? האם יכול להיות שאינטליגנציה כלשהי היתה מרימה אותם ועוזרת להם לשרוד? זאת ועוד, גם חיות שנחשבות אינטליגנטיות כמו פיל, שימפנזה או לוויתן – כולן, כך נראה הגיעו לשיא תבונתן, מפני שהן הגיעו לשיווי משקל עם סביבתן ולא צריכות להילחם למען ההישרדות. האינטליגנציה שלהן לא המשיכה להתפתח כמו אצל החיה האנושית. ללוויתן יש מוח במשקל שלושה ק"ג והוא לא ממשיך להתפתח. אצל המין האנושי זה כן קורה. גם הפרימטים הכי קרובים אלינו, השימפנזים, דורכים במקום. המוח שלהם לא גדל, הם עדיין הולכים על ארבע רגליים. זו שאלת השאלות – למה אצל חלק כן ואצל אחרים לא. איך ובאיזה שלב בפרה-היסטוריה התבונה האנושית הרחיקה לכת כל כך?"

מתוך המחקר עולה נקודת מפנה ברורה שהביאה לשינוי בהתפתחות המינית – ההזדקפות האנושית. "לפני 3 מיליון שנים נפרדנו מבני דודנו הפרימטים והזדקפנו. ההזדקפות יצרה שינויים לא רק במבנה הגוף אלא גם בהתנהגות המינית. עם ההזדקפות, המיניות האנושית השתנתה מאוד. אצל החיות ההזדווגות היא מאחורה, אבל אצל בני אדם היא מקדימה. הזכר צריך לבקש הרשאה מבת הזוג. אי אפשר להזדווג ללא קבלת הרשאה", אומר ד"ר ורד ומסייג: "אני לא מדבר על מקרים של כפיה, ניצול כוח ואונס".

ד"ר ורד מרחיב: "אצל בעלי חיים, הנקבה מיוחמת ואז הזכר מתנפל עליה. יש תהליך סנכרון של הורמונים והזכר מתפקד בהתאם לייחום. אצל בני אדם זה כבר (כמעט) לא בשליטה הורמונלית. מאז ההזדקפות, ההזדווגות חייבה הרשאה של בת הזוג לבן הזוג, במיוחד כשזה בטן לבטן. זהו חלק בלתי נפרד מההזדקפות".

ורד מספר שעם השנים המיניות הלכה והתפתחה. "כמו שהאדם גילה את האש ואבן הצור הוא גילה גם המיניות. אני טוען שלקראת המהפכה החקלאית, לפני כ- 14 אלף שנה, אז הופיעה גם מריחואנה, האישה למדה להפיק תענוגות מהגוף דווקא כשהיתה תחת השפעת סמים. האדם הפך להיות מיושב ופחות הלך לצוד. בד בבד הוא למד להפיק מהמריחואנה לא רק חבלים. הוא הבין שאם הוא לועס את העלים הוא מגיע להתעלות מסוימת והוא חזר ונהנה מזה, כמו שלמד ליהנות מאלכוהול בעת תסיסת הפירות בסוף הקיץ".

בין אורגזמה לאינטליגנציה

אחד הנושאים המרתקים ביותר שד"ר ורד עוסק בהם הוא האורגזמה והקשר שלה להישרדות ולהתפתחות האינטליגנציה. הוא מספר שמעשה ההזדווגות אינו מענג את החיות כפי שהוא מענג את בני האדם. בעלי חיים לא חווים אורגזמה, לפחות לא באופן בו אנו מכירים אותה. "מצאו שלפעמים יש רטט אפילפטי דומה אצל זכרי קופים או דולפינים, אבל זו בוודאי לא האורגזמה הגברית או הנשית כפי שחווה המין האנושי".

אצל בני האדם, האורגזמה הגברית היא הכרחית להישרדות "כתכונה גנטית שצריכה להשאיר אצל הזכר עקבות של זיכרון של העונג שיגרמו לו לרצות לחזור לאותה נקבה", הוא אומר. "לאורגזמה הנשית, לעומת זאת, אין תפקיד אבולוציוני. זאת טענה המקובלת על רוב המדענים. האנושות יכולה להמשיך להתקיים גם בלעדיה".

ד"ר מיכה ורד בהשקת הספר במשרדי הוצאת הספרים "ספרי ניב".

אחת הטענות המעניינות ביותר שעולות מן הספר היא שעל אף שלאורגזמה הנשית אין תפקיד בהישרדות, היא תרמה להתפתחות האינטליגנציה האנושית. באיזה אופן?

"הרכישה של האורגזמה הנשית היא תהליך של למידה, היא לא מובנת מאליה. בתהליך של יחסי המין, כשהאישה היתה מתוסכלת וראתה את בן זוגה נהנה ומבקש את זה בעודף, היא הרגישה נחותה שהוא נהנה והיא לא. ואז הנקבה החלה להילחם על אותה תכונה שהיא ראתה אצל הזכר, שבפרהיסטוריה לא היתה קיימת. התכונה הזו, המיניות הנשית, התפתחה בד בבד עם התפתחות האינטליגנציה.

הנקבה הבינה שהיא זכאית לאותה תכונה כל כך ברוכה שיש לזכר. היא התחילה לאט לאט לרכוש את התכונה המינית. על מנת להגיע לאורגזמה נשית נדרשת העברת ידע, על פי רוב מאישה לאישה. הידע עובר מחברה לחברה, מה שמצריך מהן לפתח שפה. כאן מתחיל להתפתח זכרון פרטי וזכרון קיבוצי. למידה של אורגזמה נשית נבחנה בעיקר בשבטים פולינזיים. חוקרים גילו שכאשר נערה צעירה בת 14 מגיעה לפרקה ועומדת להתחתן, נשות הכפר מלמדות אותה את מיקום הדגדגן ואיך להגיע לאורגזמה, כדי שהיא תגיע לחיי הנישואין עם ניסיון ולא תאכזב את הגבר. יתר על כן, גם הקשר בין הזכר (הפרה-היסטורי) לבין הנקבה מחייב שיח והחלפת רגשות (הבסיס לאהבה), העברת ידע, קבלת הרשאה ורגשות – אלה תת-תכונות של התבונה, זיקה המהווה חיבור בין האורגזמה הנשית לסביבתה הנשית או הגברית".

"על התבונה ומינויות האישה"
ספרו המרתק של ד"ר מיכה ורד.
להזמנת הספר לחצו כאן

האם אתה טוען שהגורם המרכזי להתפתחות האינטליגנציה האנושית הוא התפתחות המיניות?

"אכן אני מעלה את הטענה שהתפתחות של שתי התכונות היא סינרגטית כמו החיפוש הנשי אחר אורגזמה. משחר ההיסטוריה, החיפוש הנשי יצר לחץ אבולוציוני על המין האנושי, מצד אחד הגבר "הפעיל" לחץ אבולוציוני בכוח המניע שלו לבחירת אישה נאה וסקסית – אך מצד שני החיפוש והלמידה מצד האישה לקבלת אורגזמה חייבו את קיומה של אישה אינטליגנטית, שנדרשה להתחרות כדי לזכות בזכר אלפא. כמובן שגבר יעדיף אישה שמגיעה לאורגזמה מאישה שלא מגיעה לאורגזמה, כמו שהוא מעדיף את מבנה הגוף הנשי האידאלי, וזה כמו שאישה תעדיף גבר עם כתפיים רחבות ופין גדול.

כל דבר שהיום אנו רואים כמובן מאליו, יש לו סיבה אבולוציונית. אפשר לומר שנשים שידעו לשאול שאלות (נכון למאות ה-18, ה-19 וה-20), הן אלה שלמדו להפיק בגופן אורגזמה".

האם ההשפעה היא גם הפוכה? כלומר, האם גם האינטליגנציה משפיעה על המיניות?

"היחסים בין ההתפתחות המינית הנשית להתפתחות האינטליגנציה האנושית – הם דו-צדדיים. האינטליגנציה האנושית "זכתה" להתפתחות היסטורית דרמטית, מפני שמחד האישה חיפשה מענה לשאלות המיניות שלה ומאידך החיפוש אחר האישה ה"מוכשרת", בעלת הידע המיני, עם היכולת לקבלת אורגזמה, הוא המהלך שעונה על צרכו והעדפת של הזכר (הגבר). במהלך של הברירה הטבעית, הבחירה אחר אישה מושלמת (שלמדה להפיק אורגזמה), היתה מן הכוחות שהניעו את המין אנושי להגיע ליכולות אינטליגנטיות גבוהות  ומרשימות כל כך. ההדדיות בין התכונות מאפשרת אף את המשך הטיפוח הדו-צדדי; ואת המשך התלות בין מיניות נשית לאינטליגנציה. צריך להבין שאין הדבר דומה להתפתחות האורגזמה הגברית שאלמלא היא, המין האנושי היה כבר מזמן נכחד. האורגזמה הגברית חיונית להישרדות המין האנושי, לא כך האורגזמה הנשית שאינה נדרשת לשרידות המין האנושי".

בעתיד הלא רחוק המין הנשי יהיה הדומיננטי

במשך מאות שנים, וזה לא חדש, הגבר יצר גם מערכות שליטה ודיכוי כדי לשלוט באישה. "הריבון הפטריארכלי דיכא את האישה, השליט דיכא את המיניות הנשית, אפילו הכריזו על נשים מיניות כעל מכשפות. גם בסוף המאה ה-19 היה ידוע שגבר נשוי שרוצה עונג מיני, הולך לפילגש או לזונה. זו הייתה הנורמה. תפקיד האישה היה להביא בנים, חיילים. אבל ליהנות? חס וחלילה", אומר ד"ר ורד.

הספר שלו סוקר את התהליכים האלה. "זה ספר עם היסטוריה ייחודית פרטית של זכר ונקבה שהולכים ומתפתחים. במאה ה-19 התרחשו תהליכים אדירים. דוח הייט שיצא בסוף שנות השבעים הציג מחקר מקיף של כ-4,000 נשים, בו התברר ששליש מהנשים לא מגיעות לאורגזמה. רוב הנשים בטוחות שהאורגזמה היא וגינלית. זה בלבל המון נשים שהיו מתוסכלות וניסו לחוות אורגזמה וגינלית ללא הצלחה. רק באמצע המאה העשרים התקבלה ההבנה שאישה נהנית מאורגזמה  של הדגדגן בלבד, כי שם נמצא מרכז העצבים. הדגדגן מייצר אורגזמה לא פחותה מזו של הגבר. המהפכה הזו התרחשה במאה ה-20. עברו 3 מיליון שנים מההזדקפות ועד לגילוי האורגזמה הנשית".

ד"ר ורד מגדיר את הספר שלו כ"פמיניסטי גרידא". "אני מעז לטעון בעניין ואומר שמבין הזכר והנקבה, מי שעשה את כברת הדרך הלימודית הרבה ביותר, היתה האישה. היא למדה על בשרה איך ליהנות באותה רמה של הגבר. לפי דעתי בעתיד הלא רחוק (כ-10,000 שנה) המין הנשי יהיה המין השולט הדומיננטי. יכול להיות שבעתיד המין הגברי יהיה מינימליסטי".

השורה התחתונה של הספר, לפי ד"ר ורד, היא החיבור בין המיניות והאינטליגנציה, שתי תכונות התלויות זו בזו. "בחרנו את האינטליגנציה כתכונה המרכזית והחשובה שהרחיקה את האדם מהפרימטים כי היא זאת שמבטיחה הגנה ושמירה על הצאצאים, אך לצד תכונה מרכזית זאת, נחשפת כאן תכונה משמעותית,  שותפה לא פחות, שהלכה והתקדמה לצידה בד בבד, והיא המיניות הנשית".